"ויאמר ללמד בני יהודה קשת" – ויאמר דוד מעתה שנפלו גבורי ישראל צריכין בני יהודה ללמדם מלחמה ולמשוך בקשת (שמואל ב א, רש"י)

אחרי שדוד רואה שנפלו גיבורי ישראל במלחמה, הוא אומר, שיש ללמוד להילחם, ולמשוך בקשת. כלומר, יש ללמוד את טקטיקת המלחמה, ולהיות בקיא בסודות הלחימה.

המלים האלו מאד רלוונטיות להיום, כשאנו רואים מה קורה בישראל, וכמה אנשים נפלו ונהרגו כתוצאה משנאת ישראל, וההתנגדות לקיומה. ולכן, אין לוותר או להיות שאננים לנוכח המציאות, אלא יש לבנות מודעות של גבורה, גאווה, ויכולת לחימה מדויקת.

כך הפסוק מתאר את המצב הנכון של התיישבות בארץ ישראל:

"כרע שכב כארי" – יתישבו בארצם בכח ובגבורה (במדבר כד, רש"י)

המצב הנכון של היהדות בארץ ישראל הוא מצב של מנטליות של גבורה, עוצמה וגאווה, כמו אריות. האריה מסמל את היכולת להיות לוחם, וכך גם היכולת להיות רגוע ושליו, להיות מיושב בדעת, שקט ושאנן במובן האמתי. אין שלווה, יישוב הדעת ואמונה מבלי היכולת להילחם ולהיות תמיד גיבור. כך דמות האריה מזכירה לנו את המצב הנכון ואת ההתנהלות הנכונה.

לשם כך אנו מכשירים כל הזמן לוחמים. ככל שיהיו יותר לוחמים, האווירה של יכולת עמידה בגבורה, וכך גם יישוב הדעת והשקט הנפשי, יחלחלו לתוך העם כולו. וכך הביטחון בישראל יהיה טבעי מתוך תחושת הנוכחות החזקה של העם.

בייחוד חשוב המצב של לומדי תורה, שיודעים גם להילחם. כי אז המלחמה באה ממקום טהור. נבנית אישיות שיש בה גם ניקיון פנימי, וגם לחימה. וזה תורם לזה. הלחימה באה ממקום נקי וטהור, וגם התורה מתעצמת הודות לתעצומות הנפש שיודעת להילחם ולהיות תמיד בגבורה.

הנה הסינון שעושה גדעון בהוראת ה' בלוחמים, לא את כולם הוא מקבל:

וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד. וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת… וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל גִּדְעוֹן: בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ. (שופטים ז)

למה מי שכרע על ברכיו לשתות, לא הלך למלחמה?

כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים (רש"י)

הלוחם האמתי הנדרש לקרב, הוא לוחם שיש בו ניקיון פנימי ויראת שמים. השאר חוזרים הביתה.

וכך מתואר דוד המלך, משלב את התורה עם לחימה:

הוא עדינו העצני. כשהיה יושב ועוסק בתורה, היה מעדן עצמו כתולעת. ובשעה שיוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ. (מועד קטן טז ע"ב)

כך הדרישה דווקא מעוסקי התורה, שיהיו אנשי גבורה ומלחמה, כדי לשלב את שתי האיכויות האלו. כך תהיה המלחמה בישראל תמיד ממקום טהור ונקי, וכך תהיה התורה והרוחניות בישראל תמיד ממקום של גבורה ויישוב הדעת.