אימי ליכטנפלד (שדה אור) הוא מייסד שיטת קרב המגע. אימי נולד ב-1910 בבודפשט. גדל בברטיסלבה, בירת סלובקיה.

אביו, סמואל ליכטנפלד, היה דמות מיוחדת במינה. בגיל 13 הצטרף לקרקס נודד, ובמשך 20 שנה עסק שם בהיאבקות, הרמת משקולות, והצגות יכולת גופנית מגוונות. שם פגש סמואל מגוון אנשים מיוחדים אשר לימדוהו שיטות לחימה והגנה עצמית. לאחר שעזב את הקרקס פתח סמואל בברטיסלבה את המועדון הראשון לאתלטיקה כבדה. מאוחר יותר הצטרף למשטרה העירונית כבלש, והתמנה למפקח הבלשים הראשי. הוא נודע כבלש שהביא למעצר ומשפט מספר רב של רוצחים ועבריינים אלימים. במהלך שירותו כבלש, אימן והכשיר סמואל את אנשיו בדרכים השונות של ההגנה העצמית והשיטור.

כילד, אימי הודרך על-ידי אביו בתחומי פעילות רבים של חינוך גופני וספורט, וגם השתתף בשיעורים שהעביר אביו לפקודיו הבלשים בקביעות. בעידודו של אביו, אימי נהייה פעיל בתחום נרחב של מקצועות ספורט, בתחילה הצטיין בשחייה, ואחר-כך בהתעמלות, אגרוף והיאבקות. ב-1928 זכה אימי באליפות סלובקיה בהיאבקות, והיה מבכירי הנבחרת הלאומית הסלובקית. עד שנת 1939 התחרה וניצח באינספור תחרויות ארציות ובינלאומיות, ונחשב למתאבק צמרת באירופה. בין פעילויותיו הספורטיביות הייתה גם האקרובטיקה, ומשם הסתעפה לתחום הבימה, כאשר אימי מדריך בתחומו את אחת מלהקות הריקוד המובילות בצ'כוסלובקיה, ואף מופיע עמהן במספר הפקות.

באמצע שנות ה-30 החלו התנאים להשתנות לרעה, ותנועות פשיסטיות עם מרכיב אנטישמי בולט החלו לפעול ברחבי אירופה המרכזית במגמה לפגוע בקהילות היהודיות. גם על ברטיסלבה לא פסחה רעה זו, ואימי קם ונהייה המנהיג הבלתי מוכתר של קבוצת מתאבקים מתאגרפים ומרימי משקולות יהודיים, אשר ניסתה לבלום את ניסיונם של הפורעים לתקוף את האזור היהודי של ברטיסלבה.

בין 1936-1940 אימי נטל חלק באינספור התנגשויות אלימות הן בקבוצה והן לבדו כנגד מאות מתנכלים אשר ניסו לתקוף את הרובע היהודי, שם, בעימותים אלה, נשתל במוחו של אימי הרעיון שיבשיל עם השנים למה שהוא היום קרב המגע.

ב-1940 לאחר שסומן על-ידי הנאצים כדמות מפתח לסילוק, עזב את אימי את משפחתו (שנספתה בשואה), ועלה על ספינת המעפילים "פנצו", אשר הייתה ספינת נהר שהוסבה לנשיאת מאות עולים. בדרך אירע פיצוץ בדוד האוניה, והיא הועלתה על חוף אי שומם, כדי למנוע טביעתה. אימי ועוד חמישה צעירים יצאו באחת מסירות ההצלה, וחתרו לאזור שהיה תחת סיור בריטי, להזעיק עזרה. ביום הראשון, נפל שק המזון שלהם למים, ואימי קפץ למים וחילצו, כך התפתחה באזנו דלקת חריפה, וכאשר מצאום הבריטים, הועבר אימי לבית-חולים באלכסנדריה, שם נע ימים ספורים בין חיים למוות.

לאחר שהתאושש, הצטרף אימי ללגיון הצ'כי שהיה שייך לצבא הבריטי, ובמסגרת זו שירת כשנה וחצי בכל רחבי המזה"ת – לוב, מצרים, לבנון, סוריה. לאחר שחרורו התקבלה בקשתו לעלות לישראל ב-1942.

מיד עם עלייתו נודע למכריו מחו"ל שהוא בארץ, והם הפגישוהו עם יצחק שדה, ראש ה"ההגנה", אשר גייסו לשורותיה לאור יכולתו וידיעותיו בתחום הלחימה וההגנה העצמית. החל משנת 1944 אימן אימי לוחמים בתחומי התמחותו: כושר כללי, שחייה, שימוש בסכין והגנה עצמית. גם יחידות פלמ"ח התאמנו עמו.

עם קום המדינה ב-1948 התמנה אימי למדריך ראשי לכושר גופני וקרב מגע בבית-הספר לכושר קרבי של צה"ל. אימי שירת כראש מדור כושר קרבי וקרב מגע כ-20 שנה בהן הדריך את מיטב הלוחמים, פיקד על קורסי מדריכים רבים, וייסד עד לשלמות את תורת קרב המגע. בין תלמידיו היו רבים מבכירי מערכת הביטחון.

לאחר פרישתו מהצבא, החל אימי להתאים ולעדן את שיטתו למורכבות הנדרשת באזרחות תוך שהוא מקים ארגון גדל והולך של תלמידים ותלמידי תלמידים. שני המרכזים בהם פעם היו בתל-אביב ובנתניה, עיר מגוריו, ובה המשיך אימי להיפגש, לשוחח, להדריך ולחנך דורות רבים של ההולכים בדרכו הרבה אחרי שפרש מהדרכה פעילה.

אימי חי שמונים ושבע שנים, ונפטר בנתניה בשנת 1998. כל ראשי המדור מאז פרישתו ועד היום הם תלמידיו וממשיכי דרכו, וכך גם מאות מדריכי ואלפי מתאמני קרב המגע בארץ ובעולם.